דווקא היה איזה רעיון שעלה באזור יבנה, אבל כמו שאר מקומות העבודה, גם הם אפילו לא חזרו אלי כדי להגיד לי שאני לא מתאים. אני שולח קו"ח לאלפי מקומות בשנתיים האחרונות. פעם אחת בלבד ביקשו שאגיע לראיון עבודה ואז הודיעו לי שלקחו מישהו אחר. המדינה הזו היא סיוט בכל אספקט אפשרי. מעניין אפילו אותי למה אני נאחז בה? בשביל מה? ציונות? פחחח הצחקתם אותי. ואם אין ציונות, אין עבודה, אין מקום לגור בו, אין מחוייבות אישית לאף אחד – אז למה? בשביל מה ובשביל מי? אין לי תשובה בשביל זה. אני רק זוכר שבפעם אחרונה שגרתי בחו"ל זה לא עשה לי טוב. אני צריך לשכנע את עצמי שהמקום שגרתי בו (גרמניה) הוא מגעיל במיוחד ושאולי באמריקה טוב יותר. לשכנע את עצמי שהמצב בארץ הוא בלתי נסבל ומצריך בלת ברירה עזיבה זמנית. אני צריך, כנראה, להגיע לשפל חדש במציאות שלי שבו אבין שלרדת מהארץ זה הרע במיעוטו וההשארות היא דווקא הכישלון והטביעה בכל מה שרע ושימשיך להוריד אותך מטה.
הייתי רוצה שהפוטנציאל העסקי יתממש, גם אם באופן זמני, שתזרים המזומנים שלי יאפשר לי לחיות על סכום אגדי של 3000 שקל לחודש ושאוכל לעסוק בדברים שאני אוהב באמת ובדברים שחשובים להתפתחות הרוחנית שלי. זה די מדהים שמה שמפריד בין אדם לאושר שלו הם בעצם 3000 שקל ועבודה שתעניין אותו. טוב נו, במקרה שלי זה ככה. יש כמובן גם את חברתי הטובה ג' שעושה 18 כל חודש ומוציאה 20 ועדיין מתלוננת שאין לה כלום וש "החיים שלה שרופים". איזה חלום זה לעבוד בעבודה שהוכשרת אליה ולקבל עליה שכר הולם? האמת שמעניין איך זה יהיה אם יום אחד זה יהיה. עבדתי כבר בעבודה שהולמת את הכישורים שלי אבל מעולם לא קיבלתי שכר הולם. מעולם לא קיבלתי למשל משכורת גבוהה מ 7500 שקל, השכר הממוצע במשק. למעשה מעולם לא הגעתי גם לסכום הזה, אבל ניחא. מעניין איך זה יהיה לעבוד במשהו ולהיות מתוגמל כלכלית באופן צודק בעבורו. אני לא מנסה להטריס פה. זה באמת מעניין אותי. אולי פתאום אתה רוצה להשאר בעבודה ולהיות פרודקטיבי? אולי מתפתח לך עניין אמיתי במה שאתה עושה? ואולי הכסף לא עושה שום שינוי? אולי הכסף רק הופך אותך לרודף עוד כסף שרוצה לברוח מהעבודה כמה שיותר מהר כדי שתוכל לבזבז אותו? אני באמת לא יודע.
בפעם האחרונה שהרווחתי סכום גדול של כסף (תאונת דרכים) מימנתי איתו לימודים. אחר כך כשעבדתי בארץ 15 שעות ביום בשביל שכר של 2500 שקל וגרתי אצל ההורים הצלחתי לחסוך בשביל רכב. אחר כך עברתי לחו"ל ושם הרווחתי אלף יורו לחודש בשביל עבודה נון סטופ. הייתי אולי מצליח לחסוך אם לא הייתי זקוק לחופשות מולדת תכופות כל כך שיחזירו אותי לשפיות. שנאתי להיות שם. אז את כל הכסף שלי הוצאתי על כרטיסי טיסה לארץ כל כמה חודשים. אחר כך התקיימתי בערך שנה וחצי ממה שבכל זאת נשאר (היה שם איזה עשרים אלף שקל). אחר כך נסעתי לקיבוץ ושם הצלחתי לחסוך את מה שיש לי היום. 70 אלף שקל. מעולם לא היה לי סכום כזה. למעשה מעולם לא היה לי חצי מזה. מעניין לכמה זמן זה יחזיק והאם אצטרך לחיות מזה או שיפתחו עבורי אפשרויות העסקה שישחררו אותי מחיים על חסכונות. זה קצת פחות מ 19 אלף דולר. מעניין אם אפשר להתחיל עם זה חיים בארה"ב. הכרטיס זה אלף... ואז נשאר לכמה חודשים בשביל להסתדר באיזה עבודה. אפשר? מקסימום נחזור לארץ עם תחושת כישלון שתלווה אותנו כל החיים ונחיה כאן בידיעה שאין אופציה אחרת ולכן אין מה לחשוב על "מה אם".
אוי, והחתולים שלי? מה עם החתולים? אני לא רוצה להפרד מהם. וגם יהיה שם קר. אני זוכר את ניו יורק בינואר. אתה רוצה למות מקור. אני זוכר שפעם אחת כשהלכתי ברחוב היה לי כל כך קר שנכנסתי לתוך איזה מקום כדי להתחמם קצת. זה לא קרה לי מעולם לפני או אחרי. זה היה במנהטן. טוב, נמאס לי לכתוב על זה. יאללה, נחזור לשמוע פודקסטים. החיים הטובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה