יום חמישי, 15 באפריל 2010

רקע משפחתי

את משפחת בסם אין צורך להציג וגם לא איש מבני המשפחה. מה יש לדבר? ערבים. וכבר הצגתי בפרוט את התכונות הבולטות של מי שלימים הפך לראש המשפחה – סמי. היום אדבר מעט על המשפחה היותר מורחבת.
משפחת בסם היא משפחה שמזל רע דבק בה לאין שעור. בתפנית מדיצינית חדה התברר שחמשת הילדים שנולדו (למעשה היו 7 אבל שניים מתו: האחד בלידה של עצמו והאחר בלידה של אחד האחים), הללו הם בני תערובת של לא פחות ולא יותר זוג דולפינים. כן, תמוהה הדבר עד מאוד ולא ניתן לתאר את הפלא הזה אבל משפחת בסם היא תוצרי משגלים נסוגים של זוג דולפינים, לא פחות, שעלו ליבשה להמליט אחת לאיזה זמן. בשעתו דובר על כך בעיתונות ברחבי העולם. רבים טענו לקונספירציה, אחרים אמרו שיש כאן ניצוץ אלוהי. לימים כשהתבגרו בני הבית התברר כי הניצוץ היחידי שיש במשפחה הוא ניצוץ השטן בעצמו ולכל היותר מדובר בחבורה של בורים עם מח של דג גופי.
כשהיה ניגש אלי סמי, סמיר, סמיך, סמין או ארנון ששינה לימים את השם לסמיק כדי שאולי שינוי השם ישנה לו את המזל, הייתי משתהה. לא עזרו הגישות הפסיכולוגיסטיות ולמרות שהייתי מנסה לגלגל שיחה בנושא ידוע או להמליץ תכף על דבר כזה או אחר, כעצת אב – תמיד ניסו האחים למכור לי משהו גנוב. אם זה משאית גנובה במחיר חצי חינם מידיו המזופטות של סמיר כשנשימה מהירה לו ומבטו מתרוצץ לצדדים, אם זה קונדומים שהשתמשו בהם רק פעם אחת שנשטפו וגולגלו מחדש בידי האח סמין; אם זה "חומוס בבגט" מצידו של ארנון\סמיק או אם זה עצה טובה מסמי או "סחלב" מסמיך – תמיד ניסו למכור ותמיד במחיר של חברים. את המחיר הראשון אמרו בקול. כשהסתובבת וסיננת כשגבך איליהם "סתלק מכאן אידיוט, אמרתי לך אלף פעם לא לפנות אלי יותר" היו האחים מורידים את המחיר לחצי. ככל שהיית ממשיך ללכת במשעול היו הולכים אחריך וזורקים מחירים שהולכים ונמוכים וככל שהמחיר נמוך היו מנמיכים את קולם – כאילו עושים לך טובה ולא רוצים שאחרים יראו באיזה מחיר זול אתה מקבל את המציאה. שלא יבקשו אחרים אחר כך גם הם מוצרים כמו "החזייה של הבוסטוטייה" או "הפמוטים של משה רבינו" וכדומה. משפחה של סוחרים עם מנטליות של סוחרים.
בלילות היה ברור לכולם שאת האח הקטן, סמין, אונסים האחים אחד אחרי השני יום יום. איך ידעו ומה בדיוק ידעו? זה לא שאלה קשה. הם היו מוציאים את הראש שלו למרפסת, סוגרים על הצוואר שלו את הטריסים ומקבעים אותו שם. הוא היה צורח "אונסים אותי, אונסים אותי" והם בפנים היו אונסים אותו. מצד אחד זה היה נוגע ללב. מצד שני, לאף אחד לא היה את הזכות להתערב בעניינים פנמיים של משפחה ובפרט כשמדובר בדינמיקה עדינה בין אחים.
למרות שסמי היה תמיד ראש המשפחה כי הוא היחידי שסיים בית ספר עממי ונחשב למח, היה זה סמיר האח הגדול והאגרסיבי. הוא היה אונס ראשון וגם מקבל אוכל ראשון. סמין ידע להגיש לו ראשון ולנקות לו את החדר ראשון ולהשחיז לו את השיניים בבוקר ראשון. סמי, שהיה ראש המשפחה אבל גם האח השנוא ביותר על כולם – מסיבות ידועות – מחל על כבודו ואיפשר לסמיר הבכור לזכות בראשוניות.
כשסמיר וסמין נסעו במשאית וסמיר עלה על זקנה ושבר לה את כל העצמות, מיד החליף מקום עם סמין שנעצר וישב שנתיים "על החשבון" כמו שאומר סמיר. את הקטן בא לבקר רק סמי ורק פעם אחת, לפני גזר הדין. סמי אמר לו שיהיה מה שיהיה – המשפחה עומדת תמיד לצידו באש ובמים וגם שאל אם לסמין יש מחבוא של חסכונות שאגר עם השנים. סמין נתן לו את מקום החסכונות וכשסמי גילה שמדובר באוסף של קונחיות של שבלולים הוא כל כך כעס שלא הלך לבקר אותו בכל השנתיים בהן ישב.
כשהיו ילדים היה להם משחק אחד ויחדי שדרכו, עם השנים, התבססו המעמדות ביניהם. את המשחק "אנוס אותי" המציא אבי המשפחה בסם בסם ולאחר לכתו בסבה טובה בגיל 32 אל בית עולמו, המשיכו האחים במסורת. את האמא זה לא עניין או אם כן עניין היא לא ידעה בכלל מכל זה – אחרי הכל, מדובר בדולפין שהתעניין בדגים ובלנסות לאזן כדור על האף.
רצה הגורל והמעמדות יצאו בדיוק לפי הגילאים. יש שסברו שאולי זה נובע מהעובדה שיש 7 שנים בין אח לאח, אבל היו שסברו שגם כאן יש ניצוץ אלוהי שהתערב. ועוד דבר מוזר היה אצל כל האחים: כולם, ללא יוצא מהכלל, כשנולדו, נולדו עם ראש מלא שיער וכל השיניים מסודרות בפה. מכתבים נשלחו לכל האורטופדים חסרי השם שניתן היה למצוא בחינם ועל חשבון הקופה, אבל איש לא הסכים להתעסק עם הילדים בטענה שבשביל לטפל בהם צריך וטרינר. הוטרינרים אמרו שדרוש פרזיטולוג והפרזיטולוגים טענו שרק כהן דת יוכל להתערב במקרה דנן.
וזה הרקע הכללי של משפחת בסם, נצר לאבא בסם בסם, אמא דולפין בסם והאח סמי בסם (שהיו גם הם אחים או אחים למחצה).
בפרקים הבאים ננסה לעמוד על טבעם של האחים ששרדו, נקדיש פרק אחד בלבד לשני האחים שפסו מן העולם בשעה טובה ופרק אחד להורים.

2 comments:

  1. המשפחה הזאת הפכה לאגדה, אבל כמו שקורה בהרבה אגדות - כשמספרים אותן שוב ושוב הן משתנות ומסתלפות. שם המשפחה הוא לא בסם אלא סמים (כמו שמו של אחד האחים), והמשפחה היא מצרית ולא ערבית. אל תשאל אותי מה ההבדל, אבל כל האחים במשפחה עומדים על כך שהם מצרים ולא ערבים, וכשאומרים להם שמצריים היא אחת מארצות ערב הם מוחים בזעם ובחימה. יש עוד אי אלו דיוקים במאמרך המלומד, אבל קצרה היריעה מלתקן.

    השבמחק
  2. עם כזו שפה, כזה פה מלוכלך וכאלה השמצות, ברור שאין חברים לכותב הבלוג העלוב הזה. פיייי ג-ו-ע-ל נ-פ-ש

    השבמחק