רצה הגורל, שכחתי כמה מצרכים במקום כל שהו, נקרא לו גו לצורך העניין. אקיץ, איך שאני הולך להביא את הדברים באה לי מחשבה משהו רבולוסיון. אה מה מה? עליה וקוץ! איך שאני הוגה בהקוץ ומנסה להפריד את העליה, מהון להון נשתכח מליבי הדבר, נשאר הקוץ והלכה העליה. צלעתי ככה עד גו וגערתי בעצמי חזור וגעור על שלא השכלתי לרשום את הרעיון-רבולוסיון שבאמת אם ירצה השם היה יכול לרפא הרבה תחלואים (במקרה שזה היה אולי רבולוסיון רפואי) או להקים נופלים או אולי אפילו לשחרר אסורים. כל אירופה מתפלאת יחד איתי איך קרה המקרה המוזר הזה שבו רצה הגורל. ואני? נפלתי למשכב, בהמה שכמוני, איך דימדמתי לי דום דום דום והתיסרתי סור סור סורי אפריקני שכמוני. איך נשתכח ממני כדבעי ואיך לא השכלתי לרשום את הרעיון-רבולוסיון. דע עקה נכנסתי לסטרס אבל החלטתי לעמוד על שתי הרגליים האחוריות ולהתעשת: אדם בגילי ובמעמדי לא צריך להתנהג כמו אפס מאופס. נכון, היה מקרה ורצה הגורל. הכל אמת והכל להד"ם כמו שאומרים. אבל מכאן ועד דמדומים? בכי וצרחות? יריקות ומוגלה? לא היה ולא נברא כדבר הזה בהיסטוריה של המין ובאמת גם אצלי לא היה ולא נברא. רק הדמדומים, ככה קצת... בשביל השחוק, כמו שאומרים.
אז בשביל כל זאתי הלכתי אצל רבי מרדכי שקוראים לו אצלנו מודרוחי על דרך השלילה וביקשתי ממנו שיעשה לי איזה כשף אחד אפיים. אמר לי מודרוחי: שים חתיכה עוגת טשפישטי וחתיכה סוכר וחתיכה גרעין של זית וכפית של ערק הכל זה בתוך הנייר טואלט, תקפל טוב טוב ותישן תחת הכרית עם הראש לכוון ירושלים. אותו הבוקר שלמחרת קמתי ושגיתי בשושנים – שנאמר: כלהון אתחרטנא בהון. איציתי הכשף ואיציתי הדמדום ואיציתי... בקיצור – כלהון. הלכתי אצל מדרוחי ונשקתי לו את העיניים ואמרתי לו "רבי מודרוחי, שככה יהיה לך טוב". “עזר הקדמסיס הזה שנתתי אותך" שאל כממתיק סוד. “עזר" אמרתי. מודרוחי הושיט יד ואני שלא רציתי לבייש אותו בכסף או משהו מביש אחר, תקעתי לו כף בכף ואמרתי "יחי המקום".
מה למדנו מהסיפור הזה? לכאורה, הסיפור הוא על פניו. לת הכישוף ולת מדרוחי ולת הרעיון-רבולוסיון ולת הסורי או האפריקאנר כל אלו שביקין, שביתין, בטלין ומבוטלין, לָא שרירן ולָא קימין. ובכל זאת איך? מה הטעם בכל זה? מה יש בזה? מה יש בזה? עין. ומתוך שכך גם מוסר השכל על החיים של המובטל. עין. ילך ויבוא וילך שוב ויעשה דבר אחד ואחר ושלישי וכו' וכל זה עין. כלום! פול ווליום בניוטרל. מתחיל ונגמר באותו המקום בדיוק. וזה אלגורי. אלגורי למה? איך אלגורי? מה אלגורי? כן אלגורי – לא אלגורי? מה פרוש אלגורי? כל אלו שאלות יפות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה