יום רביעי, 1 בספטמבר 2010

הגזל II

כולם רוצים את המשך הסיפור! כולם כותבים - תמשיך, תמשיך. כולם מתעניינים איך נמשך העניין כולו? לאן דברים יתגלגלו? איך יתפתחו הדמויות. זה מדהים!!! 


האמת? מה שבאמת מדהים זה שאף אחד לא התעניין. כלום. כתבתי חלק ראשון יותר טוב כנראה והחלק השני קלקל הכל.
אני רוצה לראות אם אני בן אדם של התחלות טובות והמשכים רעים. אז אני אתחיל פה סיפור חדש.


הגזל 2:



היה זה כ"ב באלול יום בו הפתיעתני רוח פרצים עיקש וטורדן ואני הצטערתי בזה אף כי ידוע ידעתי היטב שאין לו לאדם להתלונן בפני השכינה אשר ברור וידוע לכול כי כל מעשי האל ברוכים ולהישראל  בטובתו הם. עם רדת ערבו של יום שבתי אל ביתי מעמל יומי העלוב ושם בפנים זעופות ודיבור נוקשה מחכה לי אשתי הנאה והחסודה, מקללתני על ששוב זרדים לא הבאתי הרבה מזה ושהמעות אזל מזה... להוויי ידוע כי אין דעת האישה נוחה לכשיבוא בעלה אצל הבית בערבו של יום שהרי יודעת היא היטב היטב כי הלז מחזר על פתח סיריה ומצפה למטעמים כמטעמי מלך. והיא כבר כמתגוננת מלכתחילה תעליל ותקנטר ותקרא לו בגנאי לכף חובתו על שהתרשל גם הוא מנה אחת אפיים ולכן אין לו טרוניה כנגדה וכנגד פיגוליה המבאישים. כך דרכו של עולם מדורי דורות ואף גמור וידוע לכל כי אפילו רחל אימנו, עליה השלום, מיררה נפשו של בעלה והם נושאי הברכה. ואם הם נושאי הברכה, אומר אני ביני לביני, הרי מה אשתי ואני ברוחות אלול ובפיגוליה הטפלים?

אכן, כאבנים חרוצות אזוב היו טעמן של טופיניה המבורכים וכבר כמעט ונשתכח מליבינו לעשות זימון ולברך על הזן את עמו. אותו היום כאבן חרוצה וכאזוב הייתי גם אני כאילו העירוני בזריקה שלי דלי שופכין בפני. וכי יום מיוחד הוא זה כ"ב אלול? הט, הט. יום כשאר הימים: דלי שפכין בהקיצך, מודה אני, 18 בשעתו, פיגולי אשתי וחוזר חלילה. ומה הוא זה להזכירו כלל כיום, כאילו היה שלישי ופעמיים כי גיהינום שלט בו? אולי היה זה רביעי ובו נבראו הדגים בלי עין הרע? לאו הא ולאו דההוא – כי יום שני הוא ואין בו שום חידוש או רמז לבאות. שבת קודש כבר נשכחת מאחור ואילו שבת קודש הבאה לא נראית באופק.

ובאותו הערב שעליתי על משכבי, חככתי בדעתי ועשיתי קצת חשבון נפש כדרכם של היהודים בחודש אלול. מה אמר לי פלוני זה ומה לקח ממני פלמוני ההוא, מי שיחק לו מזלו ומצא פרוטה ביער ולמי נולדה עגלה חדשה. בכמה יצא שכרו של רבי אריה דוד שהתחתן עם הריבה שלו וקיבל הנדוניה שלה ובכמה מנגדו הפסיד רבי מישה איזאק שמסר את ביתו עקומת הפה לרבי אריה דוד. כך וכך הייתי מפשפש בעצמי ובחדרי ליבי, לקראת ימים נוראים של תשרי ואני הופך והופך בחיי ועושה חשבון של הנפש מלפני האל. בתוך נפשי פנימה עודי מפשפש פישפושי יתר ולא נרדם על משכבי זכרתי היטב זכור את מעלליו של הרוחץ יונה טושי ואת ניסיונותיו הכושלים של הגבן, תהה נשמתו עדן, ולהבדיל חשבתי גם על יוטל שמחזר אחר הפתחים ועושה לו תורה וחוק מפיסחותו – ובכל זאת לא באה שינה אל מיטתי. וכיצד זה תיקנו רבותינו ליהודי המתהפך במיטתו כדלת המתנודדת על צירה ומבלי שיוכל לפרוש מעט למנוחתו? זאת לא ידעתי בפרוש, אך ידעתי כי טוב לו לאדם להעסיק עצמו תמיד שמא יפנו מחשבותיו חלילה לדבר עברה ויתחיל להתעסק ולהתפלפל שלא בעסקיו או בדברי תורה. ועל המשכב ללא נים כשבבטנך פיגולים חיים ובועטים ממש, הרי זה נס משמיים שלא תבוא לדבר שיקוץ ותסיח דעתך למיני מזימות חס וחלילה.

ומתוך שכך עלה במוחי רעיון כיצד ניתן לרצוח הגבאי, לחטוף ספר תורה הגדול מארון הקודש, למכור אותו להיהודים בעיר זרה ולשוב הנה בממון רב ומבלי שידע איש אף לא יחשוד. טפו, רקקתי שבע פעמים והרחקתי המחשבה הנואלה מעלי. וכשחזרה שוב רקקתי שבע פעמים ושוב ושוב עד שלא נשאר בי רוק בכלל והשתוקקה נפשי לשתות תה רותח. והכיצד זה, לרצוח אדם בשביל ממון? גם אם אין רבי יעקב מולך זה הגבאי ניתן בקלות להחשיבו לאדם ולחובתו יזקפו שמיים ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה כל הרעות החולות שמפיץ בקהילותינו, הרי ש... נו, לא לרצוח, טפו, ודאי שלא! אבל בכמה ניתן למכור זה ספר התורה? והאם כך בקלות ניתן להיגרר עם ספר תורה גדול שכזה מעיר לעיר ולסחור בו? וכי סיפור מעשה הרצח והגניבה לא ינפץ לכל עבר? הלא ידעו כולם בתפוצות ובישראל מה עלה בגורלו של גבאי בית הכנסת במיחליון כפרינו העלוב? ודאי ישמע על כך גם הצאר וירצה בעצמו לבוא ולחקור פשר המעשה. טפו, איזה מחשבות נוראיות שגררני השטן לחשוב ולחשב לעצמי – כל זאת בחודש אלול.

אמת היא, הפרוכת שווה ממון רב שהרי חוטי כסף ושני שזורים בה והתקבלה בתרומה מיוחדת עוד בימי ההקדש הישן. אמת היא גם כי ארון קודש ללא פרוכת עדין ארון קודש הוא והספר שוכן בו בביטחון ובשמחה, גם אם בתחילה אולי צר לו מעט על שנלקחה ממנו הדרתו החיצונית. ואילו אם יצליח לו לאדם לפרום מעט מחוטים של כסף זהב ושני מהפרוכת, אולי יצליח למכור אותם בהיחפז ולקבל נטבעות נחושת שיספיקו לשבועיים שלמים. טפו, אילו מחשבות שווא נוראיות. סוף סוף אדם טוב אני ומיד גאלתי את חייו של הגבאי המסכן, הצלתי ספר התורה כאוד בוער מאש ואף פסחתי על פרנסתי קשת היום ולו בשביל להדר ארון קודש בפרוכת מוזהבת ויפה. ודאי יראה זאת הקדוש ברוך הוא בעין יפה ויגמול לי מנה אחת אפיים על רוחב ליבי.

לבסוף לקראת עלות השחר צלחה נפשי והתחמקה מהעירות שאחזה בה ללא מרפא כמעט, ונחתי על משכבי בשלוש וחצי לפנות בוקר. ובחלומי ראובן בוסטוט וניסים הכהן קונים ממני חוטים של משי וזהב ומשלמים ביד רחבה;

------------------------

עד כאן חלק א'. האם הוא מעניין? אם כן, אני אכתוב חלק שני ואתבונן במתרחש והאם הוא מתקלקל. זה ניסוי מעניין בשבילי. 

תגובה 1: