כמובטל, זה לא קל. ממילא אין הרבה מה לעשות – אז החלטתי לעשות מעשה. ראיתי איזה כתבה בטלוזיה על קבליסט אחד שרואה נסתרות ויודע להגיד מה יהיה בעתיד ומה לעשות כדי לשנות את רוע הגזירה.
הלכתי אליו והוא התחיל לשאול שאלות. הוא אמר שהוא לא לוקח כסף לאף אחד מהטיפולים ושזה אסור על פי דין תורה בכלל לקחת כסף על דברים כאלה כי למעשה הטיפול לא בא ממנו אלא מהשכינה. ולשכינה אין אפשרות לשלם. יש קופה בחוץ שזה תרומה לנזקקים – מי שרוצה נותן ומי שלא לא. סיפר על הרנטגן ועל הבבא סלי ואלו שהם תעשיות של כסף, גם אם הם עושים עבודה טובה, עדיין לדעתו אסור לקחת כספים. אבל על הרשמה ראשונית לפרוייקט הוא מחויב לגבות ממני 750 שקלים תשלום יחיד. כך אתה גם חבר קבע לכל החיים וזכאי לטיפולים ללא הגבלה או עד גמר המלאי והמלאי, ברוך השם, לא מתמעט.
אם זה רק בשביל הרשמה וזה חד פעמים, אמרתי לעצמי, למעשה זה די הוגן. שמתי הכסף על השולחן ואמרתי שלא צריך קבלה. ז"א כן! לא!! קבלה כן, בקבלה אני מאמין אמרתי. קבלה על הכסף – אין צורך. הוא אמר שהוא לא יכול בלי קבלה. זה גם בשבילי וגם בשבילו ורשויות המס וכו... אמר שאם אני רוצה אני יכול לקבל קבלה על 250 שקל שעליה כתוב "לטיפול יחיד" ואת שאר הכסף הוא נותן לנזקקים, אבל בתכלס מבחינתו אני רשום כחבר ויכול לקבל את השרות המלא. מה יש לי להפסיד אמרתי בליבי.
פתח לי בקלפים נומרולוגיים על פי המזל האסטרולוגי שלי ובזמן שאני מחלק אותם למשחק טקסס הולדם, כפי שהוא ביקש, הוא הסתכל על היד המחלקת וקרא שם את הקווים. כדי שהוא יתחיל לקרוא בקלפים צריך קודם לשים הימור. אמרתי שחבל על הכסף סתם לזרוק וממילא לא משנה אם אני מרוויח או מפסיד – בסופו של דבר אני רק יכול להרוויח אז שמתי 50 שקל והוא שם 50 מתוך הכסף שנתתי לו קודם. פתח קלף ושאל לשם האב. פתח עוד קלף ושאל לשם הבן. פתח עוד קלף ושאל על רוח הקודש. אמרתי לו – מה זה רוח הקודש? אני נוצרי? הסתכל עלי, דפק נאד מזעזע והתחיל להתפקע מצחוק "הנה רוח הקודש..." האמת גם אני צחקתי. היה מצחיק. יש לו חוש הומור וזה מה שמוכיח שגם הוא בן אדם.
אחר כך ביקש תאריכי לידה ושמות וזמנים. בסוף הוא אמר שהוא חושב שהוא כבר יודע במה דברים אמורים ושככל הנראה הדרך היחידה והבטוחה מאחוז זה שינוי שם. האמת ששמעתי על זה כבר. יש לי שכן שהיה פעם רפאל ביבי ושינה לרפאל יצחק. גם הכרתי כמה תימנים ממשפחת בורשטיין שאיך שהוא אני חושד ששינו את השם. בקיצור – בשביל מובטל שממילא אין לו שם ולא פנים, אין לו מה להפסיד. שינוי שם איט איז אמרתי לו. הוא חשב קצת ואמר שזה דווקא לא מתאים. צריך שם יהודי. איט איז לדעתו זה באמצע ולא קולע. חשב חשב ואמר – צריך השגחה עליונה, עזוב אותי, אני הולך לתקשר, לא אכפת לי כלום. ניסיתי לעצור אותו, שלא יעשה משהו פזיז. לא על חשבוני. אני לא צריך שהקב"ה יתעצבן בדיוק בתור שלי. הבא בתור שמחכה שיעשה איתו מה שהוא רוצה. הוא אמר שיש עוד אופציה וסימן עם העיניים שוב על הקלפים. כבר לא היה לי כסף לעוד הימור אז אמרתי לו שיאללה, תתקשר. תיקשר. כמה דקות תיקשור בעיניים עצומות עם מדי פעם עין אחת שנפתחת להציץ. כנראה זה הקשר בין העולם של מעלה לעולם של מטה והקבליסט צריך לחיות בתוך עמו ולא להיות מנותק מהכאן ועכשיו.
יש שם חדש, ברוך השם, אמר לי. שם לי כיפה על הראש וברך אותי בברכת המזון ואמר לי – דשתי, מהיום אתה לא דשתי. מי אני? שאלתי. מהיום השם שלך הוא סמיר שוקרי.
היה שקט בחדר לרגע והסתכלנו בעיניים זה של זה. יש כבר מישהו כזה, אמרתי. הוא אמר שהוא יודע ושהוא חולה עליו. הוא ערבי, אמרתי. אני יודע ועדין, זה מה שהכי מתאים לך לפי האופק בקריאת כף יד. סמיר שוקרי? אני לא יודע... יצחקו עלי!
רוצה לחזור להיות דשתי? שאל אותי. חשבתי על זה עוד קצת. אחרי שהיה שקט בחדר הוא אמר שבדרך כלל לשנות שם זה משהו שהוא לוקח עליו כסף כי זה לא כתוב בתורה. זה אמנות שהתפתחה עם השנים. אבל אם אני רוצה לחזור להיות דשתי, אז הוא עושה לי בחינם – כי הוא מבין מה זה צער וממילא הוא רוצה לעזור. ביקשתי דקה לחשוב. תחשוב על זה, סמיר, הוא אמר לי. תחשוב, סמיר שוקרי, ותגיד לי מה שצופן בחובו הלב. כששמעתי אותו קורא לי ככה, בשם של ערבי, ידעתי שאני חייב שינוי. שאני לא מזהה את עצמי יותר ושאני רוצה להתקרב למודעות התת הכרתית שלי. ביקשתי להיות שוב דשתי והוא תיקשר אותי חזרה. חינם. לא צייץ אפילו ולא הזכיר שום כסף. זה נתן לי תחושה טובה והוכיח שהוא באמת כאן בשביל לעזור. דשתי שוקרי, אמר בקול אבהי, העולם הוא גלגל. דשתי שוקרי? שאלתי. כן, שינינו לך את השם בחזרה, אתה לא זוכר? אני זוכר, אמרתי. אבל מה עם השוקרי? אני דשתי. מה השוקרי הזה קשור עכשיו? אאא.. זה שם משפחה. אם אתה רוצה להסיר אותו זה משהו אחר.
כבר לא נשאר עלי גרוש ולכן נאלצתי ללכת משם תקוע עם השם משפחה שוקרי. אבל ידעתי שיש לי כרטיס חבר והטיפולים בעתיד לא יעלו לי כלום אז הייתי בראש קצת יותר שקט – למרות שבפנים בתוך תוכי הרגשתי את הקונפליקט הדמוגרפי מתבשל. גוף אחד ושתי עדות? צלצלתי לקבוע תור ועל הדרך אמרתי לו שאני מרגיש שהגוף שלי חצוי בין שתי עדות שיש קונפליקט. אמר לי שיהיה בסדר, קבע לי תור ואמר שבפעם הבאה הוא יסדיר את העניין של הגוף בעזרת פרוצדורה פשוטה יחסית שנקראת בקבלה "משפט שלמה". הודתי לו וחזרתי לביתי בצנעה.
עד הפעם הבאה,
דשתי שוקרי מאחל לכם שנה טובה וסבאח אל חיר
סיפור נהדר.
השבמחק