יום ראשון, 13 ביוני 2010

פרויקט הפדיקור של דשתי

רציתי להתחיל בקו חדש שסוקר נכוחה את שרותי הפדיקור באזור המרכז. כמובן שכמובטל לכל דבר ועניין אצלי הכל זה בחינמים. אין מה לעשות – בשביל טיפוח אמיתי אסור להתפשר כי מה שקונים בכסף ניתן גם לכמת בכסף. לחינם אין מתחרים. אז החלטתי ללכת לישראל הספר מרחוב אוזן בת"א שאצלו אני אוהב להסתפר ולהציע לו שיעשה לי טיפול רגליים. “תילך מיפו, אני לא מכיר אותך" גער בי ישראל במבטא הגרוזיני הכבד שלו. אמרתי לו שאני כתב ואני רוצה לפרסם כתבה על המקום שלו. “אני אמרתי לך תילך, אני לא אמרתי? תילך!” ישראל אדם עקשן. “טוב, אז תן לי כוס מים, אני צמא". ישראל פתח את הברז של השטיפת ראשים, הסתכל עלי במבט של עגל ואמר: “נו". שתיתי עד שהוא סגר לי את הברז וניסיתי שוב. “ישראל, תבין – אני כתב. יבואו המון אנשים למקום שלך בעקבות הפרסום" “תילך" “ישראל, זה לא סתם בעיתון אני מפרסם" “תילך אני אמרתי אותך, תילך" “זה באינטרנט ישראל" – שקט. קלטתי שעליתי על משהו. “זה לא סתם באינטרנט זה בבלוג" אמרתי. “אתה יודע מה זה בלוג ישראל?” ראיתי שהוא מתחיל להתעניין. “אתה יודע שבבלוג מספר הקוראים לא מוגבל ושתאורתית כל אדם בעולם יכול לקרוא אותו ובחינם וגם אפשר לתרגם לכל השפות?” נראה שישראל ראה פוטנציאל כלכלי ולפני שהוציא מילה נתתי את המכה האחרונה "יש פה פוטנציאל אדיר ישראל ואתה חושב לפספס אותו?” ישראל הוריד את שפורפרת הדוש מהיד ושם לי יד אבהית על הכתף, הביט לי בעיניים ואמר מהלב: “תרה, אני לא יודע מי אתה – אבל אם אתה לא עף מפה תוך דקה אני עושה ממך חצ'פורי".

בשלב הזה שלפתי 40 שקל ובחנתי אותו. “אתה עוד פה?” רוקנתי את כל הארנק על שולחן הספרים. בפני עיניו ההמומות של ישראל ניצבו 42 שקלים ושבעים אגורות. כאן קרה המהפך. “אתה מסכן" אמר ישראל. “בוא, אני יעשה לך פדיקור".

הטיפול שנבחר: מיני-ישראל והרפיה (42.70 – לאחר מיקוח)

מבחר הלקים: אין לק. גבר לא צריך זה. אני לא אוהב הומו. (10\10 כי זה הגיוני)

נקיון המתקנים: אין מילים לתאר את הזוהמה אצל ישראל. הרצפה מלוכלכת, הכלים מלוכלכים והידיים כמו גם הפה של ישראל מלוכלכים מאוד. ישראל רוחץ ידיים רק אחרי הטיפול – כי מגע של אנשים מגעיל אותו. (7\10 בגלל ההשפלה ובגלל שזה תכלס לא ממש משנה לאף אחד)

הגינה: ישראל היה קצת חולה באותו יום והתעטש עלי כמה פעמים בלי לשים יד. לזכותו יאמר שהוא ניגב ממני את הנתזים עם מטפחת הכיס שלו (6\10 כי מחד זה דוחה ומאידך היה מחווה של רצון טוב)

עמידה בזמנים: אצל ישראל אין זמנים. אין להזמין ואין לקבוע. תבוא – יש אנשים תחכה. אין אנשים תכנס. לוקח כמה זמן שלוקח אל תעשה בעיות. (3\10 סתם מעכיר את האווירה)

איכות העבודה: ישראל עובד בשיטה שהוא קורה לה "מלח גס ותה" שזה אומר שהוא מורח לך מלח גס על כף הרגל ומשפשף אותה טוב טוב עם שמן קנולה ואחר כך שוטפים. אחרי זה הוא שם לך שקיות של תה להרגעה. בציפורניים עצמם הוא לא היה מוכן לגעת והוא אמר שזה מגעיל אותו. כשניסיתי להתעקש הוא צעק עלי לקחת את הכסף שלי ולעוף. הרגעתי אותו כשאמרתי לו שהוא מתעצבן סתם ושהשקיות תה באמת עוזר להרגעה. בסוף לא היה הרפיה כי ישראל אמר שהוא לא אוהב הומו. (5\10 כי מצד אחד לעבוד זה לא עבד אבל מצד שני זה מסורת של אלפי שנים וטיפול שיש לו אמא ואבא ולא סתם איזה ניו-אייג' מטופש)

תוספות ופינוקים: שיחה ערה על פוליטיקה ועל הקושי שבמגורים בבת ים עם כל הילדים שצועקים ועושים רעש עד אמצע הלילה. כמו כן זכרון מהחופשה בים עם המשפחה והבן שבצבא ביום האצמעות שעבר וכמה שאכלו ("הלכתי עד הלילה 3 פעמים לשרותים ועוד הרבה פעמים בשביל רק פיפי – אחר כך בלילה הלכתי פעמיים לפיפי ועוד פעם לקקי”). לישראל יש מה להגיד והוא יגיד. (9\10 אוטנטי ובעל משמעות. לא עוד סמול טוק בלי מוסר השכל מהסוג התל אביבי הידוע)

החוויה שלי: הרגלים שלי לא הכי קלות לעבודה. יש קצת בעיה של שעירות ומבנה רגל לא סטנדרטי כמו גם ניצנים ראשונים של התחלה של מה שיכול אולי להיות פטרת הציפורן. בסופו של תהליך ואחרי כל הטיפול ישבתי ומרחתי לי לק, כמו שאני אוהב – למרות שישראל מלמל כל הזמן "גועל נפש, איזה הומו". אני מצרף תמונה של הרגל כמות שהיא אחרי הטיפול עם הלק MAKIT של DEFAME .



8 תגובות:

  1. מה אגיד לך? אותי שכנעת.

    השבמחק
  2. או!!! צדיקה בסדום. סוף סוף תגובה. אני מחזיק את הבלוג הזה כבר 16 שנה, בזמן הזה התאסלמתי ועברתי לגור עם זכרייה זביידי וכבר לא חשבתי שאראה את היום. תגובה! הגיבו לי! מגנוב!!!

    ולעניינינו - חנופה לא תעזור. אנחנו מתחרים לכל דבר ועניין כבלוגריי נישה. עם כל הכבוד - שלחתי לך וירוס במייל.

    השבמחק
  3. אהבתי, אבל הייתי שמחה לקבל שורת סיכום עם ציון משוקלל וכמה טיפים מישראל עצמו.

    השבמחק
  4. צודקת צודקת צודקת. בעקרון שורת הסיכום היא התמונה. אני חושב שהיא מדברת בעד עצמה ונדמה לי שכולנו כאן מבינים דבר או שניים בטיפוח. ציון משוקלל הוא 8.5 ולכן מומלץ. צלצלתי לישראל וסיפרתי לו על ההצלחה המסחררת של הכתבה. הוא שמר על איפוק. שאלתי אם יש לו כמה טיפים לקוראים והוא אמר במילים אלו: "אני לא אוהב הומו, אתה לא בא פה יותר". אאא... כמה צחקנו

    השבמחק
  5. יהושע הלא פרוע15 ביוני 2010 בשעה 20:28

    אהבתי מאוד ונגעלתי. אהבתי ונגעלתי. נגעלתי ואהבתי. שמישהו יגאל אותי מייסוריי

    השבמחק
  6. מה חנופה? הכל עובדות. מעבר לזה שהעליתי את הפוסט לפייסבוק שלי ומיד נרשם לחץ קל בקרב עמיתותיי לבלוגוספירה, שלא לומר סערה זוטא. הכרה כזו לא באה ברגל (נטולת פדיקור, כמובן).

    השבמחק
  7. תודה יהושוע על הביקורת שמצד אחד מפנקת אבל מצד שני נותנת את הזפטה כשצריך

    ולנעלולה רב תודות על פרסום הלינק
    כבר פנו אלי מחברת ג'ונסון את ג'ונסון והזמינו םוסט על הג'ונסון של הבוס הגדול אצלהם.

    השבמחק
  8. ישראל רק עושה רושם של ברברי, יש לו ידיים של מאהב הונגרי (שמעתי שהם עדינים במיוחד).

    השבמחק