יום שני, 5 ביולי 2010

מזדקנים בתחת


הרבה זמן עבר מאז הפוסט האחרון והקוראים מתדפקים על דלתותיי ומפגינים בכיכרות. שמעתי אפילו על צעדה כלל ארצית שנעשית על מנת לעודד את כתיבתי שמשום מה אימצה לעצמה את הסיסמה "לשחרר את גלעד" כמין שם קוד ביזארי שאמור לגרום לי להמשיך את המסורת ארוכת השנים הזו. למדתי בינתיים שהציבור מעוניין בהגיגי הומור הרבה יותר מהשתפכויות על מכאובי יומו של מובטל ואיפה שהו באמצע בין הומור לאבטלה הציבור יעדיף רוסופיליה (כתיבה רוסית) על אבטלה אך יותר מכך את ההומור הבוטה.
היום נעשה נסיון אחר – כתיבה מדעית לציבור הרחב. זו נישה שונה מאוד שמעולם לא התנסתי בה, אך ייתכן ויש לה פוטנציאל. ומי יודע? אולי יום אחד אגיע להבנה שהציבור רוצה דווקא כתיבה מדעית פופולרית, בסגנון רוסי, עם ניבולי פה ואיזכורים של אופנה? או איזו קומבינציה מוזרה ומעניינת אחרת... נחיה ונראה – בשביל זה אנחנו פה.

אם כן, היום רציתי לספר לכם על מחקר חדש שפורסם בעיתון נייצ'ר ועוסק בחיים ארוכים. העיתון נייצ'ר עצמו הוא עיתון ותיק בן מעל למאה שנים ויש לו תפוצה רחבה מאוד. על פי רוב הכתבות נכתבות כך שכל מי שמבין מעט במדע או מתעניין בו יוכל לקבל תחושה כללית על מה מדובר. לפעמים זה קצת יותר מסובך מזה. העתון מכוון לכלל הציבור המדעי ומקיף תחומים רבים של מדע – מפיזיקה קוואנטית דרך כלכלה התנהגותית ועד אקולוגיה של וירוסים.

מחקר זה עסק בהבדל הגנטי שבן אנשים שהאריכו ימים לכאלה שחיו זמן ממוצע. לצורך המחקר נלקחו דגימות דנ"א מאנשים שעברו את גיל המאה (הזקן ביותר היה בן 119) והשוו את התבנית הגנטית לזו של אנשים שהתפגרו בסביבות גיל 75. למיטב הבנתי אין פרוט של איך נלקחו הדגימות מאלו שהתפגרו בגיל המוקדם אך מן הסתם הדגימות נלקחו מגופות טריות, שהרי אין לדעת מתי יחרבן האלוהים לפיו של מאן דהו בפעם האחרונה.

במאמר מוסגר אספר לכם כי הטכנולוגיה של התבוננות ברצף הגנטי עברה מהפך של ממש כמה שנים אחרי שנסגר פרוייקט הגנום האנושי המוכר לכולנו. בתקופת הפרוייקט עדיין עשו דברים בדרך הישנה ולכן הוא עלה מעל למיליארד דולר. היום, אם רוצים לחזור בדיוק על פרוייקט שכזה, הוא היה עולה פחות ממאה אלף דולר, כנראה. היו כמה קפיצות מדרגה מאוד משמעותיות בשלוש השנים האחרונות והללו הובילו להוזלה משמעותית כמו גם התיעלות של תהליך קריאת הרצף הגנטי. מחקר כזה לא יכל היה להעשות לפני עשר שנים מבחינה תקציבית.

נחזור לעניינינו: את הדגימות הגנטיות של הפגרים הצעירים (גיל 75) והחיים הזקנים (מעל גיל 100) סרקו ומצאו כי במקרים של מאריכי החיים, היו שינויים גנטיים ועקביים בסדר גודל של אות אחת (!) במקומות ספציפיים. מצאו 150 מקומות כאלה של מקטעי גנום קצרים שבהם יש הבדל של נוקלאוטיד אחד בלבד בין מאריכי השנים למתים בעריסה.

כדי להדגים את העניין ניתן לחשוב על 150 צופנים גנטיים ספציפיים שמכילים, נניח, 2000 אותיות כל אחד, והללו נמצאו זהים בין הזקנים מאוד למתים בגיל צעיר כאשר השוני היחידי ביניהם הוא אות אחת. למקטעים הקצרים הללו קוראים ביידיש SNIP (שזה יעני סינגל נוקלאוטייד פולימורפיזם). כמובן שהצופן הגנטי הגדול מכיל הרבה יותר מאלפיים צפנים (הוא מכיל כמה מליונים של צפנים)

כתוצאה מהמחקר בנו מעין מבחן גנטי שיכול להעריך בדיוק של 77% מי יגיע לגיל מבוגר ומי יתפגר כקטין כבן 75. אמנם זה מרשים שהמבחן יכול להעיד על שלושת רבעי הנבדקים ולכאורה לחזות את מותם אך למעשה, הוא לא פרקטי בכלל. סיכוי של רבע שמדובר בטעות הוא סיכוי גדול מדי בשביל להתייחס אליו ברצינות. זו אולי אינדיקציה אנקדוטלית מעניינת למי שמעוניין לתכנן את העתיד. אפשר למשל לעשות את המבחן ואם יצא שנמות בגיל 75 או לכל הפחות שלא נאריך חיים מעל מאה, לתכנן את הוצאות הפנסיה כך שלילדים שלנו יישאר כלום. או לחלופין, אם יש הסתברות גבוהה שכן נאריך חיים, אזי כדאי לחסוך – כי את הכסף הזה אנחנו נצטרך.

5 תגובות:

  1. מי שמאריך עד גיל 100 ממילא לילדים שלו יישאר כלום.
    מי שמתפגר מוקדם מתפגר בסטייל.

    השבמחק
  2. זו הבעיה שהקהל של הבלוג שלך הן בלוגריות אופנה. אתה מספר להן על הדברים הכי חמים והכי חדשים במדע והן חושבות על סטייל. גם אם זה להתפגר - העיקר שיהיה בסטייל.

    השבמחק
  3. דשתי, אנחנו, קוראיך השפלים והנאמנים, רוצים כתיבה בעלת תוכן רוחני, ציטוטים תנכיים, אזכורים אופנתיים משנות ה-80, ואם אפשר - כשננגן את זה הפוך - מסרון קטן מהשטן, ככה, בשביל האיזון

    השבמחק
  4. מכיר את ישו של נחלת בנימין? שב לידו כמה שעות על השטיח שלו, שאני תמיד מתפלאת שאינו מעופף, בבנימין בואכה אלנבי. הוא ילמד אותך כל מה שצריך לדעת

    השבמחק
  5. את הישו הזה תשמרי לחברים הרוסים הגויים שלך. לי יש את ההוא מלילנבלום פינת אלנבי. אין לו אצבעות באחת מכפות הידיים והוא זקן, תימני ודתי. פעם בחמש בבוקר, כשגרתי ביהודה הלוי, הלכתי לבורקס עמיקם על אלנבי והזקן בלי האצבעות בא ודיבר שם עם המוכר. הם הכירו והזקן נתן לו ברכה. מבחינתי זה האישיות שמנחה אותי בהמשך הדרך. אין לי צורך באיזה אלוהים ששולח את עצמו למשימת התאבדות כדי למחול לבני האדם על חטאייהם.

    השבמחק