הגזל - פרק ב'

פרק ב' – הגזל

"הבט" קטעתי אותו...

הוא הביט והשתתק כעגל בן יומו כאילו מבין שכל העולם הוא פארסה בין עירונית שסופה הידוע מראש קיבלה תפנית בלתי צפויה. כשזזתי לראשונה מאז פגישתינו ה... הכמעט פסיכולוגית אפשר לומר, הרגשתי בריח הזיעה החריף והמוחץ שהסתנן מבין צווארוני. בימי חורף קשים שכאלה כשאדם ישן עם מעילו ומתעורר אל תוך הכפור, ודאי שלא יחליף את בגדיו התחתונים וודאי שלא יתקלח. גם אם המקלחת החמה נעימה וערבה לגוף התמיר, הרי שכל תהליך ההתפשטות, המגע הראשון עם המים )שאולי לא נמצאים בקו אחד ואחיד עם רצון עור הברווז העוטה), ההתרגלות למדיום הנוזלי ולבסוף הטראומה שבהפסקתו – כל אלו ידחפו אדם – כל אדם – שלא להתקלח בימים שכאלו. וממילא, אתה תגיד לעצמך, אין בכך דבר, שהרי ראשית ימי חורף הם ואין הגוף מזיע; שנית, שכבות כה רבות של מלבוש אופנתי כל כך לא יאפשרו לשום אוויר לזרום פנימה או החוצה כך שגם אם צחון תיצחון, נחלתך היא בלבד להרגישו. הריח היה מועט וחולף אך חריף כמיי ברך מחוזקים בספירט.
"אינני מעונין בכלום, לא לקנות ולא למכור. לא תראה ממני קיפייקה אחת ויהי מה"
"כך...” השיב אדום הזקן בעל מימדי הראש האדירים. “נו, נו" המשיך "כפתור ופרח".
אי הנעימות שאחזה בי עקב אילוח הזיעה שצרם באפי, ההצעות חסרות הפשר של הדמות המסתורית הזו ועצם העובדה שנקב בביטוי כפתור ופרח, גרמו לי לתחושות שבר. רציתי לשבת על כיסא ולהיות לבד. כמובן שלא הסתייע בעדי שהרי אין זה מקובל פשוט כך לזרוק אדם לכל השדים והרוחות ואפילו אם ניכר כי אבד עליו הקלח והוא שוגה בשושני שגעונו.

תחת כל אלו בכל זאת הצעתי לאורח הבלתי מכובד לשותת תה למרות שמראש כבר אמרתי שעוגיות אין, גם לא סוכר וחלב.
"ומה בדיוק תה בזה?” שאל באופן שלא התפרש כגסות.
"שמעתי שבסין הם שותים רק את המים החמים"
"בסין הייתי בענייני...”
"הנה, התה שלך כאן" קטעתי אותו לפני שיתחיל שוב לספר לי את סיפורי הבננות הרקובות שלו. לא די בכך שרציתי להיות לבד, לא די בכך שכעת עלי להמתין שיגמור לשתות את התה לכל הפחות (ומי יודע עד כמה יותר) – סיפורים על סינים קטנים שמתרוצצים בין הרגלים לא עניינו אותי בשום פנים ואופן.
"אדוני ודאי ממהר מאוד" ניסיתי לברר
"כמובן" פסק "המקום ינחם אתכם" אמר ושתה בלגימה אחת את התה הרותח מבלי להניד אף אף. חוטם כזה, מהסוג המגורגר באבני חן שחורות וכדוגמת השבלול לא ראו בכל אסיה התיכונה כבר דור וחצי. התקווה שהתעוררה בי שיסתלק לו חיש התגשמה ואותו פלמוני נעלם כלאומת שבא. לחץ ידי בחום ובזריזות, נישק את צווארי ומלמל שהיום ניתן להשיג הכל ובזול אם רק מכירים את האדם הנכון. “כל יום אני בשדרת נייבסקי לעת בשליל – אם בכל זאת יהיה לך צורך בכסף בולגרי".

התישבתי על כיסא העץ והתחלתי להרגע. דרך חריץ הדלת שנשארה מעט פתוחה ראיתי את עינו הגדולה מביטה בי מעט אך החלטתי להתעלם מכך כאילו לא היו דברים מעולם. משהלך סגרתי את הדלת וחזרתי אל כיסא העץ. החדר התחוב הזה, שככל הנראה הומר לחדר המתנה ממה שבמקור היה קרימטוריום או קומפוסטר עירוני, היה שקט עכשיו והערב החל לרדת.

החלטתי בחיפזון להנציח את הרגע בשינה ערבה עד ליום המחרת, למרות שרק עתה החל הירח לזרוח והשמש עוד בגבעון דום. בחלומי שב אותו ברנש והחל מספר את סיפוריו, נואם על המשבר האתנו-פוליטי באיסלם השיעי כנגד הסורי. איזה מין משבר שזה היה... כל אותו חלום אמרתי בליבי כי הפרידה עושה את האדם חכם וכן ידעתי שכבר חלום הוא. מה שלא ידעתי אם אותו טיפוס רבגוני שאכן היה קודם במציאות חיי, אכן היה או גם זה חלום שהתערבב. משהסתלק לו בחלום המשכתי להרהר. דמדומי יקיצה התערבבו בפרעושי עקיצה, היה לי קר וחם אבל מעל לכל משעמם וחסר תוכלת. ידעתי שאין הדרך הזו, לא בחלום ולא במציאות, מובילה אותי לשום מקום. איזה יאוש...

החורף חלף ללא צינון או גניבות. האביב כאילו סרב להגיע והקיץ עמד כעת עיקש ויקד מעל בנו יחידו אשר אהב. כולם התרוצצו לאור השמש החמה, הילדים אספו פירות משיחי הפרי והזקנים נזכרו איך היה פעם. נראה כאילו לכל אחד יש משמעות ותקווה, לחלקם הגדול אף הייתה מטרה: מי להאכיל בני משפחתו ומי לשלם חוב. העם הרוסי כמכונה בלתי מושלמת אך יחד עם זאת משומנת היטב, ממלא חסכים מכאן ומחסיר חורים משם - והכל בערבוביה גדולה והרמונית.

שומר הבניין היה שיכור כרגיל וחדר המדרגות הסריח מקיאו. לפעמים היה יוצא אחד מדיירי הבניין ומכה אותו נמרצות והוא היה נשבע שלא גנב כלום - למרות שאיש לא האשים אותו בגניבה. רזומיחין זה, בן בלי יעל ללא צל של ספק, עליו מספרת האגדה כי היה תוצר ישיר של הכלאה בין חזיר וחמור, שנייהם מן הבר אגב ובלתי מבוייתים. לפעמים כשהיה שוכב על גרם המדרגות לצד קיאו, ונוחר כחזיר, ניתן היה להבחין באזני החמור המלוכלכות שלו ולהאמין שאולי יש צל של אמת באגדה. מה שכן, גב חזק היה לו - כמו של צבי. הפנים פני קוף מושלם. איטי כצב וטיפש כסחלב. בעבר עבד כגלב ופותר בצעקות אחרי ששיסף בטעות 2 גרונות עד המוות. לכל הפחות מצא עבודה... דירי הבנין התאספו ודנו בסוגיה האם ניתן לדרוש ממנו שלא להעמיד צאצאים וכבר החלו לנסח מכתב בעניין.

המשך אולי יבוא...