יום שלישי, 23 במרץ 2010

הזמנה לחתונה

היום הייתי בחתונה של חברים. הורי החתן החרימו (דתיים, טקס רפורמי). הכלה והחתן היו חמודים וחייכנים, התנשקו הרבה, התחבקו המון, שרו זה לזו וזו לזה סולואים ודואט בליווי חבר נוסף על הפסנתר. היו עוד הופעות קצרות של חברים או מכרים. הדי ג'יי היה נוראי והמוזיקה עוד יותר. סגנון של חתונות משלהי שנות השמונים. ספידי-גונזלס וסטיבי וונדר. היה קם טיפה (לא יותר מ 4 שירים מרוכזים) של משהו מזרחי-טורקי. האוכל היה צמחוני והייתי מסכם את החתונה כולה כצמחונית, למרות שהיה מאוד נחמד. החברים המוכרים שרוכזו בשולחן אחד – שחלילה לא ייחשפו או יחשפו את עצמם לקהל המשפחתי – גם הם היו נחמדים ורקדו עם ולצד החתן-קלה. עיקר האורחים היה דור מבוגר והיו מעט מאוד כוסיות או חתיכים, אם בכלל. הטקס הרפורמי היה לי סתמי ומוזר קצת. מנחה הטקס לא חבש כיפה, כמקובל בטקס רפורמי, והברכות היו משולבות הסברים באשר למה נאמר במקור ולמשמעות של כל זה. קצת חסר טעם, אם שואלים אותי. מתחתנים, נו... שחרר אותנו מההסברים ומהרפורמה. בשביל מה בכלל מתחתנים רפורמית? מה שונה "השעבוד" שבטקס המטומטם הזה ומה הרווחנו ממשהו רפורמי על גבי המסורתי?
אם יום אחד אני אתחתן אני חושב שזה יהיה אך ורק ברבנות, עם המשפחה המצומצמת ותוך דרישה חד משמעית שלא להביא מתנות. אחר כך אפשר ללכת למסעדה במשותף ובזה לגמור את הפרוצדורה המטומטמת. מי צריך את השטות הזו אם לא ההורים? ואני אומר – ואם זה רק בשביל ההורים, אז מה? מה אכפת לי בכלל? כך או כך הדבר הוא כאפס וכאין בעיני, אז אם מישהו אחר מפיק מזה רווח – שיבושם לו ויאללה, בכיף. אני ממש לא מתחבר לעניין הזה שהטקס הארכאי שבו הגבר קונה את האישה וכו' הוא הדבר הנלוז. מבחינתי ברית הנישואין היא כשלעצמה הדבר הארכאי וחסר המשמעות בחברה מתקדמת שמבינה שקשר בלתי ממוסד בין בני זוג אין משמעו שהיא זונה. ואם זה ברור לכולם אז אין בזה צורך. כך לפחות מבחינתי. ולמי שיש צורך? שיתחתן...
למסורת הזו אין חשיבות בעיני, כמו גם לברכות או הכתובה. הברית ניתנת לפרוק דה-פקטו בכל רגע, עם או בלי גרושין. כמובן שברית כזו עשתה הרבה מאוד רע בעבר, כשלא היה מקובל להתגרש – על כן יהיה זה טוב ויפה שכחברה אף נחרים את הברית באופן עקרוני. כמו למשל שיהיה יפה להחרים באופן עקרוני כל יחס מפלה או קובל. קל וחומר הוא כאשר הברית הזו עוד היום גורמת לזוגות רבים להשאר נשואים שלא בטובתם ולו בזכות אמירות כמו זו משולחן ערוך "אין הברכה שוכנת בביתו של אדם אלא בשביל אשתו" או "איש ואשה ושכינה בינייהם". כמו שיהיה זה יפה להחרים את האמונה המונוטאיסטית (שגרמה הרבה נזק לאנושות) כן יהיה טוב להחרים את ברית הנישואין. איש איש כטוב בעיניו.
ואני, שמדבר על החרמות – עדיין הולך לחתונות (אם כי אני לא אוהב אותן) ואף לא שולל שיבוא יום ואתחתן גם אני. אני לא רואה כאן סתירה בין הדברים, כי אני חושב שהחרם צריך להיות חברתי ולא אישי. חרם אישי הוא חסר טעם ורק יכול לפגוע באלו שעדיין שבויים בקסמה של מסורת. יש טוב ולא רע בלהסב נחת לאלו שאתה מבקש את טובתם (למשל משפחה וחברים).

הקיצור, היום אני ישן בת"א ומחר, יום אווילי, מהביל וחם, אמשיך בחיפוש אחר דירת פאר במחיר סוף עונת התפוזים, לא בשבת, פלוס דרושות, מרופא (ללא ריהוט, מיזוג מרכזי).

5 תגובות:

  1. ומהו חרם חברתי אם לא קבוצה של יחידים רבים המסרבים לקחת חלק?
    ומה עניין לכאן לומר שחרם אישי "יכול לפגוע באלו שעדיין שבויים בקסמה של מסורת"? חרם הוא סירוב ליטול חלק במשהו ממניעים עקרוניים, ומהגדרתו הוא פוגע במישהו. וברור שחרם חברתי - משום שהוא עוצמתי יותר - יפגע הרבה יותר מאשר חרם אישי (אם ציבור שלם יחרים את מוסד הנישואין הרבה יותר משפחות תיפגענה מאשר אילו רק כמה יחידים היו עושים זאת)

    השבמחק
  2. כן. זה נכון. אני שואל את עצמי אם אני יכול לחשוב על עצמי כמחרים את מוסד הנישואין אך ורק בכך שאני בז לו ולא רואה בו שום קדושה שמייחסים לו - אבל מאידך מוכן ללכת לחתונות ולא שולל בעצמי חתונה אם הבהמה תתעקש משום מה או אם במקביל זה יסב לה ולהורים עונג רב. כמובן שכל דבר כשלעצמו לא מחזיק את המים הללו. ההורים רוצים שאתחתן, כמו הרבה הורים - זה כמובן לא מספיק בשביל להביא אותי לידי כך. אבל הצטרפות של נסיבות יכולה להביא אותי לידי כך. זה לא חרם כנראה, אם בכל זאת משתפים פעולה עם המוסד.

    השבמחק
  3. ברור שאם אתה מחליט להתחתן בניגוד לעקרונותיך אתה לא יכול להיחשב כמחרים את מוסד הנישואין. אבל זה לא קשור למה שאמרתי קודם. אתה טענת שחרם אישי(בניגוד לחרם ציבורי) הוא פגיעה בשוחרי המסורת, ולכן אתה לא מאמין בו. אני טענתי שלא רלוונטי לטעון כך מכיוון שברור שחרם ציבורי הוא פגיעה חריפה ומשמעותית יותר מכל חרם פרטי.

    השבמחק
  4. זה נכון שלחרם ציבורי יש כח חזק מאוד, אבל כל מה שאני אומר שלפעמים הוא יכול להיות גם חלש יותר עד לא רלוונטי: אני חושב למשל על אבא שלי כדוגמה. יש חרם ציבורי מצד ציבור מסויים ודי גדול על הנישואין המסורתיים. זה לא מגרד לו את קצה הציפורן החודרנית של הכלב שלו. אם אני אנשא בטקס לא מסורתי או לא אנשא בכלל זה יפגע בו קשות. כי הציבור חשוב לו פחות מבנו יחידו ויורשו היחיד.

    כמובן שאין זו סיבה כשלעצמה, כמו שאמרתי במקור, לעשות את המעשה סרק הזה. צריכה להיות הצטרפות נסיבות שהתועלת הכללית שלי ממנה תהיה חיובית כנגד השלילי.

    השבמחק
  5. אההההה, *פיהוק*
    נרדמתי בקריאה של השיעמומון הזה....

    השבמחק